"נזכור אותך לנצח אחינו היקר"

15.11.14

בס"ד

אחינו אלמוג,

אנו יושבים פה, חברייך מבית הספר. מנסים אך לא מצליחים לעכל שאתה לא יושב איתנו. לא הספקנו לעשות מפגש מחזור, והנה אנחנו יושבים פה כולם עם סהר, אחיך, שהוא בדיוק כמוך. יושבים ומעלים זיכרונות.

סהר כל הזמן אומר לנו "בואו וננסה להעלות איזה זיכרון רע מאלמוג" אך איננו מצליחים וכל אחד מספר עוד זיכרון טוב שיש לנו ממנו.

אחד מספר שאלמוג היה מדבר איתו, מעודד אותו בלי שאף אחד ידע. גם כשהיינו שוברים לו את המשקפיים ב"חיי שרה" הוא לא היה כועס אף פעם והיה חוזר כל שבוע עם משקפיים חדשות.

אלמוג, אחרי הבית ספר טבעי שכל אחד פונה לדרכו ובונה את חייו בדרכו שלו. הרבה זמן לא פגשנו אותך ולצערנו פגשנו אותך כולם בדרכך האחרונה. שם דיברו אנשים שהכירו אותך בתקופה שאנו לא זכינו להמשיך להכירך והם סיפרו הרבה דברים טובים עליך: איך שהיית עוזר לאנשים ואנו עמדנו שם ואמרנו אחד לשני שזה תמיד אפיין אותך. העזרה לשני.

אלמוג – זוכרים אנו כל אחד באופן אישי את החיוך הבלתי פוסק מפנייך.

אלמוג – אנו זוכרים שבכל המשחקים ששחקנו בבית הספר, כדורגל או כדורסל, היית נלחם ותמיד הקבוצה שהיית בה הייתה מנצחת. גם עכשיו – אחרי שפגעו בך, נלחמת על חייך, אבל אז הבנת שמקומך בשמיים יחד עם צדיקים ולכן זו הייתה הפעם הראשונה שויתרת והבנת משהו שאנו לא מבינים: שהעולם הזה לא מספיק טוב בשבילך.

אלמוג – אנו כאן למטה נשאר ונשתדל ללכת בדרכך, לעזור לאנשים ולחייך תמיד.

תודה רבה על מי שהיית. אוהבים אותך ואנו כאן נישאר לחבק את אחיך התאום.

נזכור אותך לנצח אחינו היקר.

חברייך לבית הספר

ת. נ. צ. ב. ה

חברים מדברים על אלמוג