בחודש בו הם מציינים חמש שנים ללכתו של אלמוג עשהאל שילוני ז"ל, מיכל ויוסי שילוני משתפים אותנו בסיפורו של אלמוג, דרך העיניים האוהבות של אמא ואבא.
"הדרך שאלמוג עשה בחייו הקצרים הייתה מאד משמעותית. אלמוג השאיר מורשת, בהתאם לדרך החיים שלו.
אחרי לכתו, גילינו הרבה מאד דברים שהוא עשה למען החיילים הבודדים. מתברר שהם קראו לו "אבא", כי דאג להם והיה הכתובת שלהם, גם עבור מי שלא היו פקודים שלו. לאחד דאג לטיפול שיניים, לאחד פתר בעיה בוערת, ולאחר סידר חופשה כדי לבקר את ההורים בחו"ל.
עבור אלמוג, נתינה ועזרה לזולת לא היו ססמאות, אלא דרך חיים. הוא ניחן ביכולת והרצון לראות את האחר – "ואהבת לרעך כמוך". את הניצנים לנתינה הזאת ראינו עוד כשהיה נער, כשבחר להיות בקיטנה של ילדים על הרצף האוטיסטי או לסעוד קשיש ניצול שואה והפך לבן משפחה שלו. בישיבה בה למד, הוא עזר לחבריו לכיתה בשיעורים פרטיים, וכך היה גם כשהתגייס לצבא. שמענו מחבריו סיפורים שהראו לנו, שגם כחייל ומפקד אלמוג חשב קודם כל על אחרים. שמענו שהוא ביקש לעצמו את המיטה הפחות טובה בחדר, שמוקמה קרוב לדלת, "מי שיצטרך אותי ישר ימצא אותי" הוא אמר.
ספרו לנו שגם כשחזר ממבצע, וקלט שחייל בודד נמצא במצוקה מיד שאל אותו "אתה צריך אותי?". אמרו לנו שהוא כמעט ולא ישן, אלא עבר בין החדרים של החיילים, כדי לראות שכולם בסדר, ואת הבעיות שחלקו אתו, הוא כתב בפנקס והתעקש מול המפקדים עד שמצא להן פתרונות.
אנחנו ממשיכים לגלות עוד סיפורים, שמעידים על הדברים שעשה, שהיו כביכול קטנים, אבל היו גדולים.
גם ברגעיו האחרון אלמוג לא חדל לחשוב על האחר, ובנשימותיו האחרונות נלחם במחבל בן העוולה, כדי למנוע פגיעה בעוד חפים מפשע. על גבורתו קיבל תעודת הערכה ממפקד חיל האוויר, אחרי לכתו.
כשאלמוג נלקח מאתנו, ראינו חובה להמשיך את המורשת שהבן שלנו התחיל. הבנו שהדאגה של אלמוג לחיילים הבודדים היא צורך לאומי, ומטרה ראויה, והרמנו את הכפפה. הבחירה שלנו היא להנציח ולקדש את החיים.
כל אדם הוא עולם ומלואו, ואנחנו מנסים להיטיב את עולמם של עוד ועוד חיילים.
אנחנו איבדנו בן, אבל גילינו שיש חיילים בודדים שהמשפחות שלהם אבדו אותם מבחירה. בחרנו לתת בית לחיילים האלה, שמשפחותיהם הפנו להם עורף, גם בגלל הבחירה שלהם להתגייס לצבא.
היום אנחנו נותנים קורת גג גם לחיילים בודדים בלי עורף משפחתי, וגם לחיילות בודדות, שנמצאות רחוק מאד ממשפחותיהן בחו"ל. בית הוא דבר גשמי, ומתן קורת גג הוא דבר קל, לכאורה. החלק הקשה הוא לעזור להם ולהן להרגיש בבית. כאן צריך הרבה מאד שימת לב, הקשבה וראיית האחר. ואת זה אנחנו משתדלים לעשות.
אבל אנחנו לא לבד. קהילה שלמה, עיר שלמה ומדינה שלמה עושים יחד אתנו, ועוזרים לנו להחיות בדרך הזאת את אלמוג. אנחנו מבינים יותר ויותר, שמשימת החיים שבחרנו לנו היא ראויה, וזה נותן לנו המון כח להמשיך…"